האם שימוש בבינה מלאכותית לכתיבת משימות לימודיות הוא רמאות או העתקה? או שמדובר בתוצר מקורי ואותנטי?
המשיכו לקרוא פוסט מרתק שעוסק בשאלות החשובות בנושא שילוב בינה מלאכותית בהוראה ובלמידה.
פורסם בתאריך: 4.4.2024
נתתם משימה לסטודנטים שלכם. קיבלתם כמה עבודות מוצלחות מאוד, אבל אתם משערים שלא הסטודנטים "כתבו" את המשימה, אלא הבינה המלאכותית.
מה תעשו?
להעיר לסטודנטים ואולי אפילו לפסול את העבודה?
לוותר מראש, הרי אי אפשר למנוע מהם את השימוש בכלים אלו?
לעודד את השימוש בכלים אלו ואף לשבח את מי שמשתמשים בהם בצורה איכותית?
הדילמה הזאת משותפת למרצים ולמורים רבים. ההתפתחות המהירה של הבינה המלאכותית והנגישות הקלה לכלים הללו מעוררת שאלות רבות בנושאי מקור והעתקה.
(התמונה נוצרה על ידי מנוע הבינה המלאכותית Gemini)
"פלגיאט" מוגדר על ידי מילון אבן שושן כך:
"גניבה ספרותית, מעשהו של מי שנוטל ומדפיס יצירת סופר אחר (או חלק ממנה) ומשייכה לעצמו."
בסביבות הלימודיות הפלגיאט (גניבה ספרותית) נחשב פסול. העתקה במבחן או קניית עבודות נחשבת לעבירה מוסרית שמחייבת פסילה של המבחן או של העבודה, וכן נקיטת צעדים משמעתיים נגד מבצע העבירה.
נכון למועד כתיבת שורות אלה, תוצרי הבינה המלאכותית אינם מוגדרים כהעתק של יצירה של מישהו אחר, אלא כתוצר חדש, מקורי וחד־פעמי שנוצר על ידי מכונה, בעקבות הנחיה מפורשת שניתנה על ידי האדם שיזם את התוצר. האם הגדרה זו מרמזת על העתקה?
למה הדבר דומה? אפשר לחשוב על כמה דוגמאות:
היכן עובר הגבול בין הדומיננטיות של האדם המפעיל את האמצעים הטכנולוגיים בהשפעה על תוצר הידע, לבין הדומיננטיות של האמצעים הטכנולוגיים? וכיצד הופך הגבול הזה לשאלה מוסרית ולסוגיה של מקור לעומת העתקה?
AR הוא כלי שימושי ללמידה, שבאמצעותו התלמידים שלכם יכולים לחקור, לזהות, לנתח, ולהפיק מידע מהעולם הפיזי שסובב אותם.
למידה באמצעות מודלים תלת־ממדיים של AI יכולה לסייע בהמחשת נושאים מורכבים בשיעורים רבים, כגון שיעורי טכנולוגיה, מדעים, גיאוגרפיה ואפילו היסטוריה, ספרות ותנ"ך.
רוצים לראות את זה עובד? היכנסו לסרטון
מיד עם "לידת" הבינה המלאכותית היצירתית (generative AI) יצאו לשוק תוכנות שמטרתן הייתה לאתר שימוש בבינה מלאכותית, בדיוק בשל השאלות שהוצגו לעיל. אבל:
חוסר אמינות
תוכנות לאיתור בינה מלאכותית נמצאו לא אמינות והן מתקשות לאתר פלגיאטים באחוזים מתקבלים על הדעת.
תפיסות פדגוגיות שמרניות
האם הניסיון לאתר תוצרי בינה מלאכותית איננו משמר דפוסי למידה והערכה מיושנים במקום לקדם למידה חדשנית שנעזרת בכלים טכנולוגיים?
אם כן, האם במקום לשאול את עצמנו אם העבודה היא אותנטית אולי צריך לשאול את השאלה הבאה:
כאשר אנחנו מכשירים לומדים, מה המטרה והיעד שלנו?
בבואנו לענות על השאלה: עד כמה נשלב בינה מלאכותית בחינוך (ובכלל)? חשוב לשים לב שהגבולות בין הבינה האנושית לבינה המלאכותית מיטשטשים בימינו. למעשה, כבר היום אנחנו משלבים את היכולות של הבינה המלאכותית בחלקים רבים מחיינו (למשל, שעונים חכמים, מערכות לניתוח ולחיזוי, המלצות ברשת, יצירות דיגיטליות, רובוטיקה, מערכות לזיהוי פנים וקול ועוד).
במציאות כזאת, כדי להכין את התלמידים שלנו לחיים, הם זקוקים לאוריינות בינה מלאכותית. היעדר מיומנויות בתחומים הללו עלול לפגוע בהם בהשתלבות בשוק העבודה העתידי כמו גם בתחומי חיים נוספים.
כלי הבינה המלאכותית יכולים להעשיר ולשפר את חיינו. אם נדריך את התלמידים בשימוש נכון בכלי הבינה המלאכותית, הם יכולים להגביר את ההבנה, את היצירתיות ואת הרלוונטיות של הלמידה. אם כך, לא תשמשו בהם?
במהותה, למידה אינה עוסקת רק בתוצר הסופי, אלה בתהליך. למידה משמעותית עיקרה חשיבה, חקר, הבנה, יצירה והצגת תובנות ומסקנות.
מצד אחד, אנחנו רוצים שהלומדים יציגו את הידע ואת המחשבות שלהם ללא בינה מלאכותית.
מצד שני, אנחנו לא רוצים להגביל אותם בכל הטוב שהטכנולוגיה הזאת יכולה להציע.
אם כך, איך מגיעים לאיזון? הינה כמה הצעות:
פוסט זה מבוסס על סרטון של איש החינוך דן פיצפטריק
The AI educator- Cheating is a skill
הנציבות האירופית פרסמה הנחיות להגברת האתיקה בשימוש בבינה מלאכותית
נחשפה התוכנית הלאומית לבינה מלאכותית
אסדרת הבינה המלאכותית בישראל מחייבת קווים אדומים שימנעו פגיעה בזכויות יסוד