הוראה עם מצגת הפכה מזמן לעניין שבשגרה.
השאלה היא כיצד נוכל לבנות מצגת מדהימה שאינה רק רקע יפה, אלא יש בה ערך מוסף בהגברת עניין, קשב ומיקוד בנושא הנלמד?
הכירו עקרונות פשוטים שיעזרו לכם לעשות את זה!
פורסם בתאריך: 12.01.2023
מצגות הפכו לסטנדרט, שכמעט כל הרצאה או שיעור מלווים בה. השאלה היא, האם זה תמיד נחוץ? ואם כן, מהם העקרונות הבסיסיים ליצירת מצגת מרשימה שתקדם את הלמידה של הסטודנטים?
אנחנו מרבים להשתמש במצגות כדי ללוות את התוכן הנלמד באמצעים חזותיים.
תפקידה של המצגת לעזור לנו, המרצים והמורים, להוביל את השיעור ולעזור ללומדים להבין את הנושא ולהמחיש אותו.
מצגת אינה מצרך חובה. חשוב לזכור שלפעמים עדיף לספר סיפור, ללא תוספת חזותית, פשוט לדבר על הנושא באופן בלתי אמצעי ובתקשורת מלאה פנים אל פנים עם הלומדים ואז גם אפשר לוותר על מצגת.
אם בכל זאת בחרנו לשלב מצגת בשיעור, עליה להשיג את המטרות הבאות:
את המצגות הלומדים רואים ושומעים.
לחוש הראייה יש יכולות שונות. המוח קולט בצורה שונה תמונות וטקסט.
מסיבה זו, כדי לייצר הבנה טובה יותר, כדאי להציג רעיון באמצעות "קידוד כפול"- באמצעות תמונה וגם באמצעות טקסט.
מחקרים מראים כי שילוב חכם של שלושת ערוצי הלמידה: תמונה, רעיון (טקסט) ושמע, משפר את מהירות הלמידה ואת זיכרון הנושא לטווח ארוך.
הינה שתי דוגמאות – עשו ואל תעשו!
כשהתמונות והטקסט לא תורמים להתהליך הלמידה ולא קשורים באופן ישיר למסר שאנחנו רוצים להעביר, הלומדים יחוו תחושה של עומס קוגניטיבי.
עומס קוגניטיבי מתרחש כאשר אין התאמה, ואולי אף יש סתירה, בין התמונות והטקסט בשקופית לבין המלל המלווה של המרצה. כשהתוכן שמוצג ללומדים גורם לעומס קוגניטיבי, ההבנה, הקליטה והזיכרון נפגעים.
הינה שתי דוגמאות לעומס קוגניטיבי:
כאשר השיעור מועבר על ידי המרצה (פנים אל פנים או מרחוק) המצגת מלווה את הדיבור. במקרים אלה הדגש במצגת צריך להיות רק על הרכיבים החזותיים ולכן עדיף לצמצם בטקסט ולתת למרצה להוביל.
כך נפחית את העומס הקוגניטיבי מהמצגת:
יש עוד עקרונות רבים וכללים נוספים בנושא העברת מסרים באמצעות מצגת.
על כך בפוסטים הבאים.